<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קפ"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
כתב הרב ר' יהודה בר יקר ז"ל מה שמצינו בגמרתנו דאמר רב שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמי אינו נכון לפרש כמשמעו שאין מכירין אותו כלל שהרי מכירין הם שאר הלשונות שרחוקים הם מלשון הקדש כל שכן שמכירים הם לשון ארמי וכדאמרי' בפסח שני (פסחים פ"ז) מפני מה הגלה הקב"ה ישראל לבבל מפני שקרוב לשונם ללשון הקודש. ולכך יש לומר שמטעם זה אמרו שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמי כדי שלא יניחו המתפללים לשון הקודש אם יתירוהו להתפלל בו. וגם ירבו עמי הארץ בישראל שלא ישגיחוהו ללמוד מאחר שיכלו להתפלל בלשונם. ורוצה לומר שאין מלאכי השרת משגיחים בו באדם שהתפלל בלשון ארמי להביא תפלתו לפני המקום. ומפרש בסוטה (ל"ג:) דוקא ביחיד פי' שאין שכינה שם אבל בצבור יכול אדם להתפלל בכל לשון אפי' בלשון ארמי לפי שאין צריכין הצבור שיביאו המלאכים את תפלתם לפני הקב"ה כיון ששכינה שורה בצבור. וכדמשמע בפ"ק דשבת (י"ב.) שאני חולה דשכינה עמו. ומקשה בסוטה (שם) והתניא יוחנן כהן גדול שמע [בת] קול מבית קדשי הקדשים שהיו אומרים נצחו טליא דאזלן לקרב באנטוכיא. ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע מבית קדשי הקדשים שהיה אומר בנאה לא יתאה להיכלא כו' ובלשון ארמי שמעום. שאני בת קול דלאשמועי עבידא. אי בעית אימא גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. והכי פירושא דקושיא דמקשי הכי אם כן היכי יצא בת קול בלשון ארמי ולא דבר בלשון הקודש. וכל שכן אם יהיה יוצא בת קול בלשון אחר שאינו לא לשון הקדש ולא לשון ארמי שהיה מקשה איך דבר בת קול בלשון אחר שאינו לשון הקדש. והיה סבור שהבת קול מדברת לעצמה כאדם המתאונן ומשני שאני הבת קול העשויה להשמיע לכל העם ואין זה מלאך וכולם מבינים לשון ארמי יותר מלשון הקודש. ואי בעית אימא גבריאל הוה כלומר אם קשה בעיניך לומר שבת קול לא הוי מלאך השרת וכולם מבינים לשון ארמי תוכל לתרץ דאותו בת קול גבריאל הוה ממונה בכך ללמד לשונות לבני אדם ואם כן יכול להיות שהשמיע בלשון ארמי. ועוד נוכל לפרש שאין מלאכי השרת מכירים שום לשון בעולם כי אם לשון הקודש שזהו לשון המלאכים. והכי פי' אמר רב אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ר"ל אפי' בלשון ארמי ואפי' שהוא קרוב ללשון הקודש. ולכך כל תפלה קבועה השוה ליחיד ולצבור הותקנה בלשון הקודש כדי שיהיה היחיד נשמע כשיתפלל. אבל תפלה שאין דרך לאומרה כי אם בצבור כגון קדיש ויקום פורקן תקנוה בלשון ארמי. וכן מחי ומסי ונגדי תרעיה וכיוצא בהן אין דרך לאומרן כי אם בצבור. ולפי הפי' הזה אין הנשים נשמעות כשהן מתפללות בלשון לעז בלא צבור שאין המלאכים מביאים לפני הקב"ה שום לשון בעולם כי אם לשון הקודש שהם מבינים. אבל בצבור ששם השכינה שורה יכולות הנשים להתפלל בכל לשון כדמשני בסוטה (שם ל"ג) לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור. והיינו דאמרי' בפ"ק דשבת (שם י"ב) שאני חולה דשכינה עמו פי' ומתפללין עליו אפי' בלשון ארמי והוא הדין בלשון אחר. אבל אם מתפללות בדמעה וצעקה על אונאה אז אינן צריכות שיביאו המלאכים את תפלתן לפני המקום שהרי שערי דמעה ושערי אונאה לא ננעלו (ב"מ נ"ט.) והוא הדין אם מתפללות בכוון גדול מתוך צרה שהן נשמעות אף על פי שאין המלאכים מכירים לשונם שהרי מנשה היה מתפלל בלשון הקודש ומתוך תשובתו קבל הקב"ה את תפלתו בעל כרחן של מלאכים והכי אמרי' באלה הדברים רבה (פ"ב) כתיב במנשה (דה"י ל"ג) ויתפלל אל ה' ויעתר לו מלמד שהמלאכים היו מסתמין החלונות ברקיע שלא תכנס תפלתו וחתר הקב"ה הרקיע וקבל תפלתו.
